פסיכולוג חברתי ופוליטי, ומשמש כיום גם כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

תכני לימוד והנחיה:

שינוי והסדרת רגשות כאסטרטגיה ליישוב סכסוכים פוליטיים וישוב סכסוכים אלימים בין קבוצות.

מטרת מחקריו היא לבחון דרכים הבודקות כיצד ניתן לשנות רגשות של עמים באמצעות התערבויות חינוכיות, תקשורתיות וכו'.

הוא בודק למה אנשים תומכים בסכסוכים, למה יוצאים למלחמות ומנסה לתת לשאלות תשובה מתוך עולם הפסיכולוגיה החברתית. בעבודת הדוקטור חקר הלפרין את התפקיד וההשפעה של שנאה בתוך תהליכים פוליטיים, תוך ניסיון להציע דרכים חדשניות להפחית שנאה בתוך תהליכים פוליטיים. בבתר-דוקטורט שלו באוניברסיטת סטנפורד פיתח את התאוריה של רגשות כחסמים פסיכולוגיים ביישוב סכסוכים. התאוריה מסייעת להסביר את התפקיד הייחודי של כל רגש בהשפעה על האופן שבו אנשים מתנהגים בקונטקסט של סכסוכים פוליטיים. כששב הלפרין מהפוסט דוקטורט ניסה לחבר בין התאוריה של הויסות הרגשי (Emotion regulation) לתאוריה והמחקר בתחום של ישוב סכסוכים. מחקריו מראים שכשמנסים להבין את ההחלטות הפוליטיות של אנשים בתוך קונפליקטים קשים, המרכיב הרגשי משפיע על קבלת החלטות יותר מרוב המרכיבים שאנשים נוטים להאמין שמשפיעים.כמו אידאולוגיה ושיקולי עלות-תועלת. חשוב מכך, מחקריו מראים שללא קשר לעמדה האידאולוגית של בני האדם, אנשים שלומדים להסדיר את רגשותיהם למול אירועים פוליטיים, מגיבים בצורה פייסנית יותר. בסדרה נוספת של מחקרים, שהתפרסמו בכתב העת היוקרתי Science, שאלו עצמם הלפרין ושותפיו מאוניברסיטת סטנפורד כיצד ניתן לקדם פיוס של קבוצות על ידי הפחתת שנאה בין קבוצתית. על פי ממצאי הדוקטורט של הלפרין נמצא כי שנאה נובעת מאמונה עמוקה בכך שקבוצת החוץ רעה מטבעה ולעולם לא תשתנה. לפיכך, בסדרה ארוכה של מחקרים הביאו החוקרים את הנבדקים לכדי האמונה שקבוצות יכולות להשתנות, ובכך הפחיתו באופן דרמטי את רמות השנאה בין הקבוצות, יצרו עמדות חיוביות יותר, והגבירו את הנטייה לבצע פשרות. הלפרין ביצע בנושא זה מחקרים בקרב שבע קבוצות ברחבי תבל: יהודים בישראל, ערבים ברשות הפלסטינית ועזה, ערבים בישראל, בצפון אירלנד, בקפריסין, בארצות הברית ובהולנד.